כרטיס
ביקור: עו"ד גולן אבורוס
מאוברול
של מכונאי רכב לגלימת עורך דין
מדי
בוקר מגיע עו"ד גולן אבורוס ללשכתו בבית ההסתדרות בעיר, בתפקידו כמזכיר איגוד
מקצועי. הוא מחנה את מכוניתו בחניון הבית, שולף מתא המטען בעזרת מעלון את כיסא
הגלגלים שלו, ובתוך דקות מועטות הוא יושב בלשכתו, מקבל את פני הלקוחות שהקדימו
לבוא, מאזין בקשב ובאמפתיה לבעיותיהם, ומנסה למצוא להן פתרון.
גולן
אבורוס, בן 42, גבר מוצק גוף ובעל חזות מרשימה, נולד וגדל בשכונת שעריה בפתח תקוה,
העשירי מבין אחד עשר ילדים, לאם ילידת תוניס ולאב יוצא תימן. בנעוריו היה גולן
שובב לא קטן, עשה תמיד מה שבא לו, אבל בד בבד סייע ככל יכולתו לכלכלת המשפחה. הוא
למד בביה"ס היסודי "אורנים" ולאחר מכן בחטיבת הביניים ברנר
ובביה"ס התיכון-טכנולוגי עמל א' במגמת מכונאות רכב. את שירותו הצבאי עשה
כמכונאי רכב ביחידת צנחנים, במחנה סירקין, ולאחר שחרורו מצה"ל חזר לעסוק במכונאות ופתח מוסך בעיר. הוא עשה
חייל בעבודתו, קנה לו שם כמומחה לכל בעיה טכנית שנתגלתה ברכב הלקוח, וכל מי שנזקק לשירותיו קבע בפסקנות- "יש
לו ידי זהב". בהמשך גלש גם לעסקי יבוא ואף היה בעליו של "דאנס בר"
ברעננה. מנעוריו שקד גולן אבורוס על טיפוח
אימוני בנג'י וטיפוסי סנפלינג בעולם, והיה מארגן טיולי ג'יפים בקרב חבריו. הוא התאמן
במכוני כושר, בפיתוח הגוף, עסק
בספורט אתגרי, אהב לצלול, לצנוח, היה בעל יכול תמוכחת במקצועו ועתידו הכלכלי
והאישי נראה מובטח.
עד- אותו ערב מר ונמהר, הראשון למאי 2008, ערב
בו אירעה התאונה שצרבה את גופו ואת נשמתו,
ואשר אותה לא ישכח לעולם.
על נסיבות התאונה מספר גולן אבורוס: "הייתי
בנסיעה שגרתית בג'יפ הפאג'רו שלי למפגש עם חברים, רציתי להתפרק לאחר יום עבודה
חוויתי ועמוס ביותר. היה זה בסביבות השעה 6 בערב, ביום אביבי שטוף שמש. נסעתי
בכביש 40 ליד מושב "בני עטרות", החלתי בעקיפת רכב שנסע באיטיות לפני,
אבל באותו רגע גם הרכב שלפניי ניסה לעקוף
ופרץ לי לנתיב. מחשש להתנגשות עם הרכב שבו ישב תינוק במושב האחורי שברתי בחדות
שמאלה, פגעתי בקיר הפרדה מבטון, מעוצמת החבטה התהפכתי הועפתי לכיוון הנגדי, הרכב
פרץ את מעקה הבטיחות, התרומם באוויר התנגש בעמוד חשמל שבר אותו והתהפך לתעלה בצד
הכביש. נלכדתי בתוך הרכב ההפוך, מבלי יכולת להיחלץ מתוכו. תוך זמן שנראה לי כנצח
הגיעו למקום רכבי חילוץ של לוחמי אש, מכוניות טיפול נמרץ של מ.ד.א ומשטרה. צוותי
הכיבוי נאלצו לנסר חלקים מן הרכב כדי לחלץ אותי, ובה בעת טיפלו בי אנשי מ.ד.א שהעבירו אותי ליחידת הטראומה בבית החולים
"שיבא". במשך כל אותו זמן הייתי בהכרה מלאה. ביחידת הטראומה ניתחו אותי
במשך כל הלילה ובגלל עוצמת הכאבים הזריקו לי סמי הרגעה כדי לטשטש אותי. אחרי
שהתעוררתי, זיהיתי בקושי אחדים מבני
משפחתי וחברים שניצבו ליד מיטתי. אל מיטתי הגיע מנהל חדר הטראומה ד"ר סימון ז"ל
לשיחה איתי: "שלום ילד, מה שלומך?" הוא פתח. "תגיד לי,
דוקטור, איפה אני ומה אני בכלל עושה פה? עברת
תאונה קשה השתתקת, דע לך שבגלל השבר בעמוד השידרה שלך תצטרך לוותר על פעילות
מוטורית מסוימת, ולהסתגל לחיים חדשים". האמירה הזו נחתה עלי כמו מכת פטיש על
הראש. מה פתאום? אני, גולן אבורוס, שפעילות מוטורית היא הנשמה שלי, רוח החיים שלי,
אצטרך לוותר? לעולם לא! מוטב לי למות. אין ערך לחיים שלי עם גוף בלי יכולת תפקוד
מלא, "אני רוצה שתמית אותי אמרתי".
ואז הוא אמר לי גלויות: "גולן יקירי, אני יודע להחיות ואנחנו נעשה כל שנוכל
כדי להחיות אותך".
לאחר
חודש של שהייה ביחידת הטראומה תוך סידרת ניתוחים מרובה, טיפול בצלעות שבורות ובקרע
בריאתו, הועבר גולן למחלקה האורתופדית, ומשם ליחידה לשיקום נוירולוגי ב"תל
השומר", בה טופל במשך כ-7 חודשים. בהם נע
צב רוחושיתף פעולה עם הצוות הטיפולי,
מצב רוחו נע בין דיכאון טוטאלי,
לבין שעות בהן נצנץ בו שביב של תקווה, אולי בכל זאת אצא מזה? אבל ככל
שנמשכו הימים והחודשים ופלג גופו התחתון לא הראה סימני התאוששות החל גולן להשלים
עם מצסו. סייעו לו בכך בני משפחתו הענפה, וחברים קרובים שלא משו ממטתו.ת
כאשר
שוחרר גולן מהשיקום, ה חל גולן במאבק נוסף מול חברת הביטוח שסירבה להכיר באחריותה
ובמחויבותה.
רק
לאחר מאבק איתנים "ועינוי דין" כדברי השופטת שנמשך תקופה ארוכה, כולל
דיונים מתישים ומשפילים בבתי משפט בליווי של עו"ד שלום סביון ועו"ד מיטל
עמית ממשרד חיים קליר, זכה גולן במרבית
תביעותיו. דרך אותה מכנה גולן "דרך הויה דולורוזה שהעבירה אותו חברת
הביטוח".
גם
אחרי המעבר לדירתו החדשה, לא הצליח עדיין, במשך תקופה ארוכה, להיגמל מהדיכאון שדבק בו. אבל לאט לאט כאשר הוא
אוסף עד היום את שבריו אשר התנפצו לכל עבר
לדבריו, חזר גולן לעיסוקים ספורטיביים, חזרה אשר הביאה את השינוי המיוחל.
גולן
חזר להיות ואף יותר מהגבר שהיה, על אף מגבלותיו והקשיים המרובים שמלווים אותו עד
היום. שוב ניצת בו רצון החיים והרצון
להוכיח את יכולותיו וכך כמו עוף החול הקם לתחיה שוב ושוב כך גולן החל לאסוף
את עצמו ולקום על "רגליו".
פעם
ראשונה בחייו חשב על שינוי כיוון, על
לימודים אקדמאיים שבעבר לא דיברו אליו. בעצה וביוזמה של חבר קרוב, סנ"צ
בדימוס אלי לנדאו, שהוא מכנה אותו
"ידיד נפש אמיתי" - חל השינוי המשמעותי ביותר בחייו.
"אלי עשה מעשה, ובלי לשאול אותי רשם אותי
ללימודי משפטים בקריה האקדמית "אונו" "אני פשוט גררתי אותו בכוח
ללימודים במכללה", מספר אלי לנדאו.
" גיליתי בעצמי כוחות חדשים, רצון והתמדה ללמוד ולהתקדם, העולם המשפטי שבה את
ליבי", מספר גולן. כבר בשנה השנייה בלימודים
נבחר גולן להיות עוזר משפטי של חברת הכנסת נאוה בוקר ואף כתב מספר הצעות
חוק.
גולן
סיים בהצלחה את לימודי המשפטים, התמחה
בדיני נזיקין במשרד עורכי הדין חיים קליר ושות', בהמשך דרכו נוצר קשר עם המחלקה
המשפטית בוועד הפועל של ההסתדרות עם חברו משכבר, המשפטן רועי שרעבי, סגן יו"ר
ההסתדרות אשר יצר קשר והכיר בינו לבין היו"ר דאז, עופר עיני, ולאחריו עם
היו"ר הנוכחי, עו"ד אבי ניסנקורן. שכישוריו של גולן הרשימו אותו ושבו את
לבו. בין השניים נוצרה כימיה מידית., " אני צופה לגולן גדולות ונצורות",
אמר אבי ניסנקורן לסגנו רועי שרעבי. לאחר תקופת היכרות קצרה נשלח גולן לתפקידו
החדש בבית ההסתדרות במרחב פתח תקוה, שם הוא התמנה על ידי יו"ר המרחב , גיורא
נחום כמזכיר האיגוד המקצועי של עובדי המדינה, וכרכז המועצה לצרכנות,
המסחר, תיק המוגבלויות וענף הרכב.
כיום
עוסק גולן, במקביל לעיסוקיו המקצועיים כמזכיר איגוד ועו"ד
לדיני עבודה ודיני נזיקין, הוא גם מוסמך
כמגשר ובורר. במישור האישי הוא האישי
ממשיך גולן לעסוק בספורט אתגרי, באימונים על "אופני ידיים", במסעות
ג'יפים בארץ ובחו"ל. בשעות הפנאי הוא חוזר לתחביבו, נגינה בגיטרה בחוג משפחתו
וידידיו. הוא חי בזוגיות מיוחדת ומלאת אהבה מזה כשנתיים עם חברתו מירב. עורכת דין
במקצועה אותה הכיר במהלך עבודה משותפת אשר אותה הוא מכנה "אושר". לשאלה
האם הוא מתכוון למסד את הזוגיות הוא עונה: ישנם דיבורים בכיוון זה.
גולן
קשור בקשר חברתי אמיץ עם חבריו הקרובים,
במיוחד עם חבריו יניב, אלמוג, אילן וצחי, שכמעט לא משו מיטתו בתקופת
אשפוזו, עם האחות האחראית בשיקום –דורית, עם העובדת הסוציאלית תמרה, ועוד חברות
מצוות השיקום, שנחלצו לסייע לו בשעותיו הקשות. בין חבריו נמנים עורכי דין בכירים,
,סנ"צ בדימוס אלי לנדאו, שהודות לו למד
משפטים, וציון גולן, בעל המוסך, בו החל לעבוד
כבר בגיל 13 וחצי, אשר עוקב בהתמדה אחרי שלבי שיקומו. " אני אוהב אותו
אהבת נפש, אהבה שרק השמיים הם הגבול שלה", הוא אומר. היה לי מהפך כפול בחיים והחיים שלי הם סוג של לונה פארק", מסכם אבורוס. "מהפך ששינה את חיי מן הקצה אל הקצה. היה לי סוויץ' פעמיים: פעם ראשונה עם התאונה, שגרמה לי לייאוש טוטאלי. אבל המציאות הוכיחה שאפשר להסתגל, ניצחון הרוח על החומר. אפשר להשתנות, ואפשר גם לעשות סוויץ' חיובי של 180 מעלות ובשפה השגורה בפני הבריות "לעשות מהלימון לימונדה", וזהו, בעצם, השינוי העיקרי שעשיתי בחיי". והפעם השנייה -בה הכרתי את אהבת חיי, מירב, שהכניסה לי אור וצבע לחיים וביחד אנחנו התגלמות המשפט- "אין דבר העומד בפני הרצון".
לשאלה היכן הוא רואה את עצמו בעוד חמש שנים הוא עונה בחיוך נבוך: עדיין לא רואה את זה אך מקווה לשבת ביום מן הימים על כס השיפוט.
